ולרגל יום הולדתה ה 130 של פ"ת, הוצע לנו לצייר תמונה לכבוד אירועי ה 130 לפ"ת.
אני הסכמתי להשתתף, והמחשבה הראשונה שעלתה במוחי מה לצייר, הייתה: לצייר תפוחי-זהב (תפוזים)
בגלל הפרדסים שהקיפו את פ"ת, ובעיקר עקב זכרונות ילדות.
נולדתי בפולין בזמן המלחמה, ועקב הרעב והמחסור בדברים בסיסיים, לא היו לנו פירות וירקות.
ולכן, לא הכרתי את טעמם של הפירות, ונורא רציתי לראות איך נראה פרי וטעמו.
לאחר מלחמת העולם השניה, הגענו לגרמניה למחנה מעבר במינכן.
שם התחלתי ללמוד עברית.
באחד הימים ילדה אחת מכתתי הביאה איתה תפוח זהב, (שהיה אז פרי יקר ערך וקשה להשגה)
וכל הכיתה הסתכלה לכיוונה, ומתוך רצון ורעב לאכול את הפרי ניגר הריר מפינו...
כשחזרתי הביתה, התחלתי לבכות, ואמרתי לאימי:"למה לא קונים לי תפוז?" ותשובתה הייתה :"בארץ ישראל יהיו לך הרבה תפוזים..."
לאחר שהייה ממושכת של 3 שנים, הודיעו לנו שליחי הארץ, שאנו עולים לארץ ישראל.
כמובן שהרצון והשמחה לראות את ארץ ישראל הייתה גדולה ומרובה!
כשהתחלנו להפליג בדרך אל הארץ, ולאחר ימים של טילטולים בים סוער, הגענו לחופי ארץ ישראל ועגנו בנמל חיפה.לאחר העגינה עלו אנשי משרד הבריאות וריססו את כולנו ב -"די.די.טי" על מנת למנוע העברת מחלות למדינת ישראל.
כשירדנו מגרם המדרגות של האוניה, קיבלו את פנינו נערות, שעמדו עם סלים מלאי תפוזים, וחילקו לכל אחד מהעולים "תפוח זהב".
וכך בעצם התגשם חלומי.
ובעקבות זאת נולד למעשה הציור עם התפוזים...
(שתלוי ברחוב חיים עוזר בפ"ת)
